פריצת גבולות המיגבלה

הקושי, הכאב וגם המגבלה הפיסית, כשזו קיימת, יוצרים יחד את גבולות האפשר עבורינו.
האם באמת? 

גבול הוא תחום, קו המבדיל בין האפשר והאי-אפשר.
האדם הפועל בתוך גבולות המגבלה חי, בדרך כלל, חיים מצומצמים.
ביאליק אמר: "יפים וטובים החיים לא בתוכנם המוגבל ... אלא בשטף מרוצתם"

איך מרחיבים את הגבול ויוצרים שטף?
ההרגשה היא שהגבול, שמייצרת המגבלה, הוא מעגל סגור ומוצק. לפעמים אפילו יש הרגשה שהוא הולך ומצטמק ככל שהזמן עובר.
מה שבעצם נחוץ הוא לחפש ולמצוא פירצה בגדר. מקום בו אפשר לצאת, ולו לרגע, מתחומי הגבול המוכר. לצאת ולבדוק האם הפירצה הזו שמצאנו, או הכיוון הזה מעשיים , אפשריים ומהנים עבורינו.

לאחר שבחנו את הפירצה הראשונה שמצאנו קיימות שתי דרכים להמשיך

• הפירצה הזו אינה מתאימה ואז ... ממשיכים לחפש ולמצוא פירצות נוספות
• המרחב שנוצר מעבר לפירצה מרגיש טוב. מכאן הדרך פתוחה להרחבת הפירצה.

הרחבתה של הפירצה יכולה ליצור עבורנו גבול חדש. רק שהפעם, אנחנו בחרנו אותו והוא רחב יותר מקודמו.
זוהי בעצם פריצת דרך.

זהו מעגל אינסופי של הרחבה והתרחבות של הפעילות הפיסית והמחשבתית שלנו ובעיקר התרחבות של הלב והנשמה.
התרחבות אל אפשרויות חדשות שקודם נראו מעבר להישג יד – מעבר לגבול.