 טרשת נפוצה – איך מבריאים?
טרשת נפוצה היא מחלה פרוגרסיבית (מתקדמת) ואיתה מופיעים קשיים פיזיים ולפעמים גם קוגניטיביים, כאלה שהולכים וגדלים עם הזמן.
רוב בני האדם זקוקים לתחושת שליטה בחייהם, רוצים לדעת מה יהיה מחר מתוך תקווה שיש בידיהם לעבור את יום המחר ללא תקלות גדולות מדי. האם זה באמת נכון גם כשאין מחלה נוכחת בחיינו? האם תמיד יש לנו שליטה על המחר?
במצב של טרשת נפוצה, בה השינוי מתמיד ומגלם בתוכו רמה מסוימת של הפתעה, ההרגשה של חוסר שליטה גדול עוד יותר. חוסר השליטה יכול לערער את יכולתו של האדם להתמודד עם המצב ולמצוא בו את חייו הבריאים.
אז מהי בעצם הבראה? האם יש בכלל חיים בריאים עם טרשת נפוצה?
האם הרצון והתקווה לחזור להיות מי שהיינו קודם רלבנטיים?
כמו בכל דבר, ובמקרה של טרשת נפוצה על אחת כמה וכמה, חשוב שתתקיים למידה, הערכה והתאמה מחדש למצב הנתון.
המטרה היא לנסות לקבל את המחלה ולחיות איתה.
חשוב מאוד להכיר בעובדה שטרשת נפוצה היא חלק מהחיים של האדם החולה, אך איננה החיים כולם. בכל אחד מאיתנו ישנם חלקים שונים. אצל חולי טרשת נפוצה אחד החלקים חולה. החלקים האחרים מחזיקים ביכולות שלנו, במיומנויות, בקשרי המשפחה, בנושאי העניין ועוד. החלקים האחרים הללו זקוקים לטיפוח והעצמה. בעזרתם אפשר להבריא ולחיות חיים בריאים עם ולמרות הקושי והמגבלה.
אז מה עושים?
אחת הדרכים היא התבוננות במצב החדש והמשתנה בעיניים אחרות – כאלה שמאפשרות לראות את החיים שמעבר למחלה, את הפעולות הפשוטות, את הדברים שעושים לנו טוב, את הסביבה הקרובה (המשפחתית והחברתית), את העיסוקים שמהנים אותנו.
עידוד וטיפוח של אלה, במקביל לטיפול הקפדני והמסור בתסמיני המחלה מאפשרים את שינוי התפיסה.
ברוב המקרים נפתחות הזדמנויות חדשות, שלא היו נקרות בדרכינו במצב אחר: נושאי העניין משתנים, התחביבים וההנאות הופכים חשובים יותר, פוגשים אנשים חדשים (חלקם מטפלים וחלקם "אחים" לדרך החדשה).
מה שבאמת חשוב הוא לאפשר לעצמינו לראות ולזהות את ההזדמנויות הללו ולפעול להעצים אותם ולהכניס אותם לתוך החיים.
תמיד קיימת תקווה, גם במצב העגום ביותר.
מטרתה של בריאה היא להעניק סיוע וללמד מיומנויות בכדי לשפר את איכות החיים ורווחתו של האדם המתמודד עם רמות מוגבלות שמציבה פיברומיאלגיה. כמו גם עם גורמי הרקע שמופיעים כתוצאה מהמחלה ומשפיעים על חייו של האדם.
במתן מענה לקושי אמיתי ניתן לצמוח למקום טוב יותר. |
