פיברומיאלגיה? מה זה?

פיברומיאלגיה היא קבוצת תסמינים (תסמונת) מחלישים ומגבילים הקשורים זה לזה. בשמה העברי "דאבת שרירים" ובפועל מתבטאת בכאבים כרוניים בשרירים וברקמות החיבור, תשישות גדולה והפרעות מטבוליות בכל רקמות הגוף.

התסמונת היתה קיימת לאורך ההיסטוריה. בעבר, בעיקר מכיוון שלא ידעו למה לשייך אותה, נקראה בכל מיני מונחים ושמות רפואיים.

תסמונת נעלמה. גם בעולם הרפואה לא ממש יודעים מהי. מה הגורמים? איך לאבחן?
וגם – לא תמיד יש תשובה על השאלה המשמעותית ביותר – מה לעשות.

הצהרת קופנהגן של ארגון הבריאות העולמי, בשנת 1993, ביססה את מעמדה של פיברומיאלגיה כתסמונת מוכרת באופן רשמי גם על ידי עולם הרפואה.
ההצהרה מתייחסת להיבט הפסיכולוגי של החולים וקובעת שמצבם הנפשי (דכאון וחרדה) יכול בהחלט שינבע ממצב של כאב גופני כרוני.

פיברומיאלגיה היא אחת מקבוצת התסמונות הפונקציונאליות (כמו תשישות כרונית, מעי רגיז ועוד). לפעמים מתקיימת חפיפה ביניהן – תסמינים דומים וגישה טיפולית דומה. כל אחת מהן משוייכת לתחום הרפואה הקרוב ביותר למערכת הנפגעת.

התופעות מתחילות בהדרגה והכאב מתפשט בהמשך לכל הגוף. מעבר לכאב נתקל החולה בעייפות, הפרעות שינה, פגיעה באיכות החיים והתפקוד בגופני.
המאובחנים בפיברומיאלגיה אינם נראים חולים ואין בדיקות מעבדה סטנדרטיות שתצבענה על ממצאים פתולוגיים.

תוצאות בדיקות מעבדה שגרתיות ומקיפות אצל החולים בפיברומיאלגיה יהיו תקינות. בעבר קישרו גם את פיברומיאלגיה לקבוצת המחלות האוטואימוניות – אך מכיוון שאין ממצאים של הרס רקמות קביעה זו אינה קיימת יותר.
בשנת 1990 הוגדרו קריטריונים רשמיים לאבחון, על ידי הקולג' האמריקאי לריאומטולוגיה:

• קיומו של כאב כרוני מפושט (מעל ומתחת לקו המותן ומשני צידי הגוף) בשרירי השלד במשך של יותר מ-3 חודשים
• כאב ב-11 מתוך 18 נקודות רגישות. הבדיקה חייבת להתבצע על-ידי איש מקצוע רפואי מיומן, בדרך כלל ראומטולג.

ההיסטוריה הרפואית ותוצאות הבדיקה הפיזית הכרחיות לאבחון נכון של פיברומיאלגיה.
יחד עם זאת יעברו המאובחנים בדיקות נוספות שנועדו בעיקר לשלול קיומן של מחלות אחרות בעלות תסמינים דומים.
החיפוש אחר אמצעי מזהה לאבחון פיברומיאלגיה, כזה שיהיה מדוייק וחסין בפני תקלות – נמשך.