כל ציון של התחלה הוא די שרירותי.
מישהו, לפני המון שנים החליט ששנה חדשה מתחילים לספור בתשרי או בינואר
לכל אחד מאיתנו שנה משלו - זו שמתחילה ומסתיימת ביום ההולדת
ישנה גם שנת לימודים - אצלנו מתחילה בספטמבר
וגם שנת כספים - משתנה ממקום למקום
והתחלה של עבודה, התחלה של משפחה, התחלה של מקום ....

בעצם התחלה זה כל הזמן - כל פעם התחלה של משהו אחר. האם, בעצם, התחלה נקבעת על ידינו? מתוך כוונה והגדרה או במבט לאחור?

אני מבקשת לבחון קצת את המושג התחלה מנקודות מבט שונות:
הרבה מדברים על זה שבעצם כל סוף הוא בעצם לא סוף אלא התחלה חדשה. האם התחלה חדשה מחייבת שמשהו יסתיים? או שמא פשוט יתפתח למשהו אחר וחדש?
כמו ענפי העץ החדשים המתפצלים מתוך ענף ותיק. הם אינם, בהכרח, מביאים לסיומו של הענף הקודם. הם פשוט מייצרים ביטוי חדש של התחלה אחרת.
כמו ילד שנולד - הוא התחלה חדשה של חיים, אינו מחייב סוף חייהם של הוריו - הוא בעצם התחלה של ביטוי חדש של החיים שלהם.
בעצם אפשר להסתכל על כל דבר כהתחלה וגם כהמשך - דבר שנובע מתוך משהו אחר ומייצר דבר חדש - התחלה.

נראה כאילו הכל מתחיל בנקודה. לפי ההגדרה נקודה היא "מקום שאין לו כל מימד או קצה גבולו של קטע".
נקודה של התחלה יכולה להיות "נקודת מוצא" (= מקור שממנו מתחיל דבר מה או הנחה יסודית) וגם יכולה להיות "נקודת מפנה" (= פרשת דרכים, מקום ממנו מתחיל משהו חדש).
את הנקודה הזו אנחנו קובעים - לפעמים כתוצאה מהתכוונות והכנה לקראת התחלה, לפעמים במבט לאחור וזיהוי של התחלות שהתרחשו מבלי שתוכננו.

אחד יכול להתחיל בצעד קטן ומהסס ואצל אחר זה קורה בזינוק ובקפיצה גדולה קדימה. אפשר שחלק אחד מאיתנו יתחיל בעוד חלקים אחרים בתוכנו יישארו במצב של המתנה ובדיקה.
יש הצועדים אל ההתחלה בגאווה ושמחה - בגוף זקוף וגבוה; ואני מכירה כאלה שניגשים בחשש ופחד - בגוף כפוף ומהסס.
התחלה יכולה להוביל לדרך מותוות וברורה או לדרך מעורפלת משהו, דרך של הזדמנויות והסתעפויות שיקרו בדרך.
מן ההתחלה אפשר לעוף אל משהו חדש ואחר, אפשר לצעוד אל הדרך ואפשר גם לצמוח לתוכה.

אני רואה לפחות שני סוגים של התחלות:

• אחת שהיא עשיית מעשה - מתוך כוונה של התחלה - עבורי היא ההתחלה הקשה.
• "ההתחלות" אחרות יכולות לנבוע מתוך דברים אחרים. אלה קורות בכל מקרה, לא תמיד בשליטתנו ולכן לפעמים אינן נראות או מתפסות כהתחלה. לפעמים זה פשוט קורה, ובדיעבד נציין את הזמן הזה כנקודת התחלה.

אצלי ההתחלה תמיד מהוססת. אני בודקת ומכינה ומחשבת ומקווה להגיע ישר לשלב הבא. אחרי ההתחלה הכל כבר הרבה יותר פשוט - הנביעה הראשונית היא החלק הקשה, עבורה צריך אומץ. אחר כך המים זורמים להם ומוצאים את נתיבם. לפעמים בדרך שחשבתי והתוותי ולפעמים להסתעפויות מעניינות אחרות.
פו הדוב אמר ש"ברגע שגילית איזו מכפות הרגליים היא הכף הימנית, כבר אין לך הרבה התלבטויות למי מהן היא הכף השמאלית ואז נותרת בעיה - באיזו מהן להתחיל לצעוד".
תכנון, בדיקה והתארגנות הם דבר חיובי כשלעצמו לפני התחלה.

אפשר להסתכל גם בדרך נוספת - יש התחלות בהן קיימות גם הנאיביות, הצלילות, ההתלהבות והרוח הרעננה שבאות עם התחלה חדשה. כדאי לשמר את אותה "תודעת מתחיל" גם במקומות שנראה לנו שאנחנו יודעים מה יהיה. אותו מצב תודעתי מאפשר לנו להתחיל רעננים כל פעם מחדש, להיות מופתעים ונלהבים. לראות את כל אותן הזדמנויות שיכולות להיקרות בדרכנו. את אינסוף ההסתעפויות שגם אם רצינו לא יכולנו לתכנן מראש.
אז מה טוב יותר? הבטחון שנמצא בידיעה ובתכנון או ההתלהבות והרעננות שניזונות מסקרנות?
אני אוהבת את השילוב שבין השניים ומנסה לשמור על האיזון הזה.

אפשר לבחון גם את הרגשות והתחושות שבאות יחד עם המצב הזה שאנחנו קראים לו התחלה. מה התחלה עושה לנו?
מביאה התרגשות, התחדשות, דריכות (לקראת מה שיבוא)
סקרנות והתבוננות (במה שקורה)
שחרור ופרידה (ממה שכבר היה)

מצאתי מילים שמתארות יפה את המערבולת הזו:

"ויש לך ביד קצה של איזו התחלה
ואז אתה פתאום מוצא את עצמך מולה
ויש לך שמחה בלב ועצב לא מוסבר
וקצת אתה עכשיו עוזב וקצת אתה נשאר" (עידית חכמוביץ)

וכשנחבר את הכל יחד אפשר לראות שהתחלה היא בעצם קביעה שלנו, אם מראש ובכוונה או בדיעבד ובמבט לאחור.
ואם כך, האם אנחנו הם אלה שיכולים לקבוע ולהחליט מה יהיו הרגשות והתחושות שילוו אותנו באותו רגע של התחלה?

כן, הרבה שאלות והרהורים. הרבה פחות תשובות ומתכונים.

בחרתי לסיים במילים של לאה נאור - סוף הוא תמיד התחלה

"סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
- טוב יותר?
- רע יותר?
- לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.
כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל,
כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל,
כשנגמרת שעה, עוד שעה מגיעה,
רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
יש תמיד יום מחר לכל יום שעובר,
כל חלום משומש מחליפים באחר.
כשנגמרת שנה, עוד שנה מתחילה,
כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה.
כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
כשהסרט נגמר החיים מתחילים,
הצלילים מתחילים כשאין כבר מלים.
כשנגמור את הצליל אז נתחיל צליל אחר.
כשנגמור את השיר אז נתחיל לדבר.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
- טוב יותר? רע יותר?
- לא יודעת מה יותר.
משהו אחר."

 חזרה לראש העמוד