המונח הזה, אינדיבידואל, מעלה באופן כמעט אוטומטי כל מיני אפשרויות לתרגום לעברית. מכיוון שלא מצאתי מילה שממש מבטאת אותו דבר, בדקתי את אלה שנראו לי בסביבה, "ליד":
עצמיות – הדרך המיוחדת לעצמו שבה הולך אדם מבלי להיות מושפע מדרך הרבים
אישיות – כלל התכונות של אדם שהוא נבדל בהן מאחרים – אישיות מתגלית בהופעתו, שיחתו, התנהגותו בחברה וכו'
זהות – מצד אחד שוויון מוחלט וגמור, היות זה עם עצמו וגם ... אפשרות הזיהוי הייחודי של אדם מסוים. למשל, תעודת זהות שהיא אוסף של נתונים שמבדילים אדם זה מאדם אחר ומזהים אותו במיוחד.
ייחודיות – בלעדיות ואקסקלוסיביות לפי ההגדרה. המילה עצמה מאותו שורש של המילה יחד, אולי מרמז כבר על הדואליות.

אינדיבידואליות (כן, באמת מצאתי את הערך הזה במילון העברי-עברי של אבן-שושן) – סך כל התכונות המיוחדות לאדם, שבהן הוא שונה מאחרים.
המילה אינדיבידואליות מזכירה באופן מיידי את התפיסות פסיכולוגיות וסוציולוגיות שמעלות על נס את מרכזיותו של היחיד ומשניות החברה או התרומה לחברה. מצד שני, התפיסה ההוליסטית מסבירה את החיבור של כולנו באנרגיה אינסופית, בעצם אין הפרדה ואין שוני. הבודהיסטים ושאר אמונות המזרח אפילו מדברים על המושג "אין-אני".

האם זה באמת כך או כך? האם אלו תפיסות מנוגדות?

אמונות המזרח, במטבע הלשון "אין-אני", אינן מבטלות את קיומו של האדם כאדם עצמאי אלא את היותו של האדם בעל מהות נפרדת מהסובב אותו ובעלת אופי קבוע וסטטי. הבודהיזם מדבר על התהוות גומלין.

גם בפסיכולוגיה המערבית כשדנים בנושא הזהות האישית טוענים שזהותו של אדם נוצרת ביחס לאחרים. האדם יוצר לעצמו תדמית מגובשת משלל התכונות והמאפיינים, בדרך-כלל תוך שימת דגש על המבדיל אותו מאחרים ולא על הדומה.

מרטין בובר מבחין בין "אינדיבידואל" שנבדל מאחרים, מפותח מאוד בדברים של עצמו מבלי להיות "אדם"; לבין "בן-אנוש" שהוא אינדיבידואל שחי עם העולם. לא בתוך העולם אלא במגע אמיתי, בהדדיות אמיתית עם העולם, בכל הנקודות שהעולם יכול לפגוש את האדם.

טום קלנאן ממכון פצר אומר "ההתנסות בקבוצות מראה כי ככל שהחכמה הקולקטיבית חזקה יותר, כך מתחזקת תחושת האינדיבידואליות הייחודית של האדם – רק שכעת היא בתוך ההקשר של הכלל במקום שתהיה מוגדרת על-פי מידת הפרדתה מהכלל".

קיימת תפיסה שאומרת "קשה לראות את האחד אם לא רואים את הכלל. אדם או כל דבר אחר הוא מיוחד וייחודי, בעיקר מפני שיש אחרים להשוות אליהם"
האדם הוא אינדיבידואל בחברה כשם שהתא הוא אינדיבידואל בגוף האדם – מתקיים בעצמו, תורם ונתרם מהאחרים ומהכלל.
השונה לא רק מכבד את ההבדלים, את החריגה מהכלל, אלא מחייב אליו את ההשתייכות אל הכלל. כי הרי שוני תלוי בזולת. שוני הוא עניין יחסי. אין אפשרות להיות שונה לבד.

המחשבה על אחדות אינה מחייבת מצב שבו אנחנו הופכים לזהים, ואז לכולנו אותן השקפות ואנחנו מאמינים באותו דבר, כאילו נשאר רק אפור אחיד (כמו שראינו בסרטי 'מטריקס').
במציאות כל אדם הוא חלק בלתי נפרד מהחברה – כל אדם משפיע על החברה (יוצר אותה) – באופן אקטיבי וגם באופן פאסיבי (למשל שתיקה רועמת של יחיד בתוך קבוצה). מתקיים גם הקשר ההפוך בו אנחנו כיחידים מושפעים מן החברה הסובבת אותנו.

אני מאמינה שבדרך בה היחיד מאפשר לעצמו להשפיע ולהיות מושפע מן החברה הסובבת אותו אדם הופך לחופשי יותר, אינדיבידואל יותר.
האדם נהיה יותר עצמו, במובן עמוק ויחד עם זאת אין תחושת הפרדה. במצב כזה אני מוצאת את היכולת להיות אותנטית ולבטא יותר את עצמיותי. בו בזמן אחד מיוחד וגם חלק מרבים – איזו עוצמה!

כשאני הבנתי את נקודת העוצמה הזו התחלתי ליהנות מלחשוב עם אחרים ולא רק בכוחות עצמי, ואז גילית את התרומה הייחודית משלי למחשבה הקולקטיבית.

"בחשכה יופיע האחד כאחדות,
באור יתגלה האחד כריבוי" (רבינדראנת טאגור)

מכאן שהתיאוריות הללו נראות מנוגדות ויחד עם זאת כשחוקרים קצת לעומק גיליתי שהן טוענות דברים דומים.
נשארתי עם כמה שאלות ....
- האם החברה היא בעצם אוסף של אינטראקציות (השפעות הדדיות) של אינדיבידואלים נפרדים?
- האם האינדיבידואל באמת מקדש את נפרדותו מהשאר? או שמא קשור עד מאוד ומקבל את הפירוש האישי של החיבור שבין מה שבפנים למה שסובב אותו? ניזון מהשאר ומייצר את עצמו?
- האם האינדיבידואל הוא אחר, מיוחד, שונה? או שבעצם השתקפות של השאר דרך החומרים והמחשבות של עצמו?
- האם אינדיבידואליות היא מרד או אולי ביטוי של יצירתיות ומתן מימד אישי לסך-הכל? תרומה ייחודית להצמחת הכלל?

שאלות גדולות ...
אני בוחרת לסיים בנימה ומסקנה קצת אישית משלי.
שנים רבות הרגשתי שונה ומיוחדת – אינדיבידואליסטית, חשבתי שזה לא נכון להבליט את השוני, את הייחודיות וכך מצאתי את עצמי מחוץ למעגל.
במהלך השנים האחרונות הבנתי שאני מפספסת משהו. בעצם הצנעת הייחודיות שלי אני מסתירה את הצבע האישי שלי ובכך מחסירה אותו מהסביבה שלי.
אני שמחה לתת קצת מהצבע שלי לכולכם וגם לאחרים ומקווה שתהנו מתרומה צנועה זו שלי.
הצבע שלי מועצם מכל אחד ואחד מהצבעים שלכם.

ועכשיו לדברים של אדם גדול שאני מאוד אוהבת – אלברט איינשטיין:
"מה מופלא מצבנו אנו בני התמות! כל אחד ואחד מאיתנו נמצא כאן לביקור קצר. אין הוא יודע לשם מה, אף כי לפעמים נדמה לו שהוא חש בכך. אבל מנקודת הראות של חיי היום-יום ובלי עיון מעמיק יותר האדם יודע: הוא נמצא כאן בשביל בני האדם האחרים – קודם כל בשביל האנשים שבחיוכם וברווחתם תלוי אושרו הוא ..."

ועוד אמר הדוד אלברט: "עיקר מהותו וערכו של היחיד אינו בזכות היותו יצור מובדל, אלא בזכות היותו חלק מציבור אנושי גדול"

שתהיה לכל אחד מאיתנו אינדיבידואליות וייחודיות מאוחדת ורבת פנים ....

חזרה לראש העמוד