לפי מילון אבן שושן המונח פשוט מוגדר:
"בלתי מורכב, שאין בו חלקים מרובים, שאינו מסובך, שאינו קשה לתפיסה או להבנה, שווה לכל נפש, ברור, מובן" וגם " שאינו מעובד הרבה".
ומכאן ש"פשטות" היא תכונתו של הדבר הפשוט, חוסר כל סיבוך וקושי, טבעיות, אורח חיים פשוט וצניעות.

החלטתי לבדוק גם את המושגים הקרובים:

• הפשטה - פעולה מחשבתית שמאפשרת התייחסות לעניין מסוים בהקשר רצוי תוך התעלמות מהפרטים שאינם רלבנטיים להקשר. מאפשרת לאדם לחשוב על האפשרי ולא רק על הממשי – כך על פי תיאוריות קוגניטיביות בפסיכולוגיה. ישנה הגדרה נוספת שמצאתי והיא טוענת שהפשטה היא הסרת הדבר הגשמי מדבר מסוים והשארת מהותו העיונית המחשבתית. הטענה גם ממשיכה ואומרת כי במידה ושכלו של אדם מפותח יותר כך נוטה הוא להפשיט דברים
• פשטנות – הצגת עניין בצורה פשוטה יותר מהמורכבות האמיתית שלו
• התפשטות – הסרת או הורדת הלבוש; הושטה או שליחה. התפשטות היא גם התרחבות. בעצם התפשטות שהיא הסרת מעטה מאפשרת התרחבות. יש יותר מקום.

לפעמים פשוט במבט ראשון מתגלה כמורכב לאחר התבוננות, ולפעמים הפוך – מתבוננים במורכב והוא הופך פשוט. כל דבר מורכב בנוי מהרבה דברים פשוטים. אם נפרק את המורכב האם נהפוך את המורכב לפשוט?
פירוק דברים לגורמים בכדי להבין – לפעמים ההפשטה מתקבלת מההבנה.
לפעמים אנחנו מגדירים משהו כפשוט בהתאם לרמת ההבנה שלנו. לפני שלמדתי לנהוג במכונית זה נראה דבר מסובך מאוד ועכשיו כשצברתי שנים ארוכות של ניסיון זהו כמעט טבע שני, פשוט. האם משימתו של הלוליין על חבל הקרקס מסובכת ומורכבת עבורו באותה מידה שעבורנו? אנחנו נוטים להגדיר דבר כפשוט או לא לפי מידת ההבנה, ההיכרות או הניסיון שלנו בו.
אני רוצה להצביע על עוד פרדוקס – כשאנחנו נתקלים בהרבה פרטים ונתונים יש לנו נטייה להניח שהדבר מורכב ומסובך. כשהפרטים והנתונים הללו ידועים לנו ומטופלים הדבר הופך לפשוט. אז מה יותר כדאי להתעסק בפרטים או לא? מתי יותר פשוט?
עבורי טיפול בפרטים מביא שקט וידיעה, בכל מקרה חשוב לעשות זאת תוך שמירת התמונה הכוללת והמטרה שלנו בראש סדר העדיפויות. אחרת נטפל בפרטים ונפספס את המטרה.

אז בעצם אפשר לומר שפשטות היא אותו דבר מורכב, כתוב בדרך מובנת יותר, מפורק לגורמים קטנים יותר, כך שנוכל להבין אותו.
מצד שני, לאונרדו דה וינצ'י אמר ש"פשטות היא הסיבוך האולטימטיבי" – מבלי לבטל את גאוניותו של דה וינצ'י, אני מאמינה שמי שרוצה שדבר פשוט יהיה מסובך יכול באופן פשוט מאוד לגרום לכך. הרי בעצם מדובר על הדרך שבה אנחנו רואים את הדברים. הדברים או הנסיבות אינן פשוטות או מורכבות מעצם היותם. אנו הם שמגדירים אותם כפשוטים או מורכבים בהתאם לתפיסת העולם או הידע והנסיון שלנו.

בספר הטאו נכתב כי
"הפשטות היא נטולת תאווה
ואם לא תפריע להם הסביבה
בני האדם
מבפנים
כבר יש להם אותה"

ילדות ותום מתפרשים אצל רובנו כפשטות – האם גם אלו הן בעצם תפיסות פשוטות של החיים כפי שהם?
עלי מוהר כתב "כך זה היה, פשטות רכה, זה הצטייר בילדותנו שהיתה יפה" (שיר מולדת)

פשטות אינה רק דרך לחיות – זאת דרך חיים, תפיסת עולם.
קראתי שאומרים שפשטות היא היעדר אסטרטגיה ודרכה אפשר לחוש באמיתיות, ביושר ובכנות.
חכמי הזן אמרו ש"אנשים פשוטים, אינם פשוטים באמת. האדם הפשוט רוצה רק לחיות בתיאום עם היומיום – שואף לחיות בתיאום עם מזג האויר, עם העונות, עם השמים, עם המים ועם האדמה. זהו אדם הדומה לעמק – רחב, פתוח, מקבל, מחפש את המישור הנמוך. יש כנות בצורת חיים ישירה כזו"
האם באמת נכון שפחות = יותר? שפשוט מאפשר להכל להתקיים?
מה באמת חשוב? – פשטות מאפשרת לבדוק את השאלה הזו. פשטות מסירה את העננים בהם אנחנו מכסים את חיינו בטוענה שהם החלק החשוב.

"פשטות זה כוח. הכוח לעשות יותר ממה שחשוב, ופחות ממה שלא." (ביל ג'נסן)

בדרך כלל מצב חדש או שונה נתפס בעיננו כמורכב. כבר אמרנו שאז אנו יודעים פחות, מבינים פחות, הנסיון קטן... נראה לי שתפיסה פשוטה ובסיסית מאפשרת לעבור את השלב הראשון של מצבים כאלה. מאפשרת בעצם לעסוק במורכב בנינוחות ועם יותר בטחון, מאפשרת את צבירת הידע והנסיון.

אחד הסיפורים היפים של ש"י עגנון נקרא "סיפור פשוט" – הוא מספר סיפור אהבה: נסיונו של אדם לממש את אהבתו בחברה שאינה מכירה באהבה כערך ואינה מכירה בזכותו לממש את עצמו בדרך שתביא לפגיעה ביסודותיה.
הסיפור לכאורה הוא פשוט ביותר ואנחנו מכירים את העלילה שלו גם מחיי היום-יום של כולנו.
"סיפור פשוט" אינו סיפור פשוט כלל וכלל - עגנון דורש מן הקורא לשים לב לפרטים שנראים, לכאורה, חסרי ערך, אך הם מניעים את העלילה ומעניקים לה את ייחודה.

דברים פשוטים הם האלמנטים הגאוניים מהם מורכבת הקידמה. כמו תווים פשוטים שיוצרים מנגינה מורכבת.
העולם של היום בוודאי נראה מורכב למי שחי לפני כמאה שנים, ולהיפך לנו נראה העולם של אז פשוט לחלוטין. העולם המורכב שלנו היום מכיל אתץ פשטותם של הדברים המורכבים של פעם. אין ספק שהקידמה והטכנולוגיה הוסיפו מורכבות לחיינו כבני אדם. מימד הזמן שמביא הסתגלות, נסיון וידע הופך את הדברים המורכבים של פעם לפשוטים היום.
ישנה גם יחסיות בנקודת המבט – ילדים של היום מקבלים את כלי התקשורת המורכבים בקלות ואלה נראים להם פשוטים וקלים להפעלה בעוד לנו, המבוגרים יותר, נראות הרשתות החברתיות, הטלפונים המשוכללים ועוד כמכשירים מורכבים.
גם נקודות התייחסות אלה מראות שהפשוט או המורכב אינו בדבר עצמו אלה בנו, המתבוננים.
כמה מרגיעה היא ההבנה שכל דבר פשוט נראה מורכב לאחר זמן, למידה, נסיון או פירוק הדבר לגורמים.

פשטות - פתוחה לקבל כל רעיון ובשמחה תיקח ממנו לצמיחתה.
בתוכנו, אנו אוהבים את הפשטות, היא קלילה, מובנת, הגיונית, זורמת, אין מקום בטוח ורגוע מהפשטות. יחד עם זאת אצל רובנו לעיתים יש נטייה ומגמה לסבך דברים או לפחות להגדיר אותם כמורכבים ("לא-פשוט") – מדוע בעצם אנחנו בוחרים שוב ושוב לראות מורכב?
אולי כי פשטות נתפסת כביכול כחוסר ידע, אנו מרבים לסבך דברים כדי להרשות לעצמנו לא לדעת.
אנו רואים את הפשטות כדבר שטחי, שחסרים בו דברים, שהוא פשוט מדי.
חוששים להיות בה שמא הפסדנו או שכחנו משהו.
אני חושבת שפשטות עוזרת לגלות את היופי הנמצא בכל דבר.

חוויות פשוטות (של היום-יום) שאנו נוטים פשוט ל"העביר אותן" – אולי כדאי לנו להתבונן בהן? אולי יש שם משהו פשוט נפלא?
ומצד שני, האם חשוב להתבונן ולחפור בכל דבר? האם זה לא הופך את הדברים למורכבים
אולי הפתרון הוא רק להיות מודעים שיש באפשרותנו לראות משהו בכל דבר גם הפשוט ביותר – זה זמין עבורנו בכל רגע שנחפוץ.

אז פשוט זה באמת פשוט?
האם זו הדרך שבה אנחנו מכירים או מתבוננים בדבר?
האם יש אפשרות שפשוט ומורכב יתקיימו בו-זמנית? או על-פי בחירתנו?
האם הבחירה בפשוט או מורכב אומרת משהו עלינו?
כיצד נבחר לייצר את נקודת המבט הפשוטה?
האם פשטות היא טריוויאליות, נדושות? או האם פשטות מאפשרת נגישות ורלבנטיות?
ומה לגבי הקשר שבין נינוחות ופשטות? איך שתי אלה תורמות זו לזו?
מבחינתי כשהדברים פשוטים הם מצריכים כמה שפחות מאמץ, מאפשרים לפנות את האנרגיה לדברים נוספים ואחרים, מאפשרים התרחבות או התפשטות. כשאני רואה פשוט זה מאפשר לי לראות את השורה תחתונה בבהירות ומכאן שראיית הדברים כפשוטם או בפשטותם זאת היא הנינוחות עבורי.

חזרה לראש העמוד