במילון כתוב כי סקרנות היא ההשתוקקות לגלות כל סוד ורמז, התשוקה לדעת ולהכיר משהו. ועוד מוסיפים במילון שהסקרנות היא אם המחקר והידיעה.

נכון, יש לסקרנות לפחות שתי פנים (כמעט כמו לכל דבר אחר).
פן אחד הוא תאווה בלתי מרוסנת לרכילות. במקרים כאלה אני נתקלת בשכנה חטטנית או בפקק תנועה באמצע כביש סואן שמשתחרר ככה פתאום ללא כל סיבה וברדיו מדווחים על "פקק תנועה שנוצר בעקבות סקרנים". אלה שחשוב היה להם לדעת בדיוק מה קרה ועיקר הצורך הוא לספק את יצר ידיעת העובדות (של אחרים בדרך כלל).
זהו פן פחות מוצלח של סקרנות שבאה לידי סיפוק מידיעת עובדות חסרות תועלת לנו לעצמנו או לסביבה. חשוב להודות שכולנו אשמים בו במידה זו או אחרת.

אני רוצה להתייחס לפן החיובי (בעיני) של סקרנות - אהבת הדעת, זו שבאה מרצון כנה ואמיתי ללמוד, להבין ולגלות משהו חדש, רצון שמלווה בידיעה העמוקה שלעולם לא אדע הכל ובוודאי לא כרגע. אותה תכונה שגורמת לי להתלהב, להיות מלאת חיות ומרותקת כשאני לומדת משהו חדש.
הרי שאם נבדוק מהי הסקרנות הזו בחיינו, איך זה בא לידי ביטוי? למי אנחנו קוראים סקרן? - בעצם, לאדם המתעניין, זה ששואל שאלות.

"יש לי שישה משרתים כנים
מהם למדתי את כל שאני יודע
ושמותיהם: מי, מתי, מה, היכן, למה וכיצד" (רודיארד קיפלינג, סיפורי ככה סתם 1902)

"ההיפך מ"חכם" אינו "טיפש", כי אם "שאינו יודע לשאול" (ישעיהו ליבוביץ)

כל כך פשוט - כל מה שצריך הוא לשאול שאלות ויחד עם זאת נראה שרבים אינם סקרנים.
אוירה תחרותית מאבנת סקרנות. אוירה תחרותית עלולה לעודד אותנו להציג תדמית של "אני כבר יודע" ובזה מרדימה את הרצון האמיתי שלנו ללמוד.
סקרנות בעיני היא היכולת להסתכל על האירועים שסביבנו כמו שמסתכלים על חידה - מצד אחד הצניעות "אני לא מבין מה הולך פה" ומצד שני המוטיבציה "אני רוצה לדעת מה קורה פה". המרווח בין "אני לא יודע" לבין "אני רוצה לדעת" מאפשר להביא את הניסיון והידע לידי שימוש אפקטיבי. במקרים שבהם נחשוב מראש "אהה, אני כבר יודע, זה כמו ...", אז תיחסם הדרך ללמידה, לגילוי חדש.
סקרנות דורשת שנוכל ונרצה לצאת החוצה מתוך עצמנו.

הסקרנות היא הדלק של הכל. הסקרנות דוחפת אנשים ללמוד, לקרוא, לאכול, לנסות דברים חדשים, לנסוע למקומות, להכיר אנשים חדשים, להמציא ולתכנן. הסקרנות היא מנוע מחולל, לגדול, להתפתח.

מבחינה אבולוציונית סקרנות היא התנהגות של יונקים (כולל בני אדם) המניעה מחקר ולמידה.
לחלק ניכר של היונקים יש רצון ואמצעים (חמשת החושים) לחקור את סביבתם המיידית והרחוקה, לאגור את המידע, לעבד אותו ולתת לו משמעות. ככל שגדלה סקרנות החיה כך היא לומדת יותר על סביבתה. ככל שהיא לומדת יותר, גדלים סיכוייה למצוא מזון, מים או בני זוג להזדווגות, ולהימלט מאלה שעלולים לפגוע בה.
למזלנו אנו בני האדם כבר לא זקוקים לסקרנות כאמצעי הישרדות. אז מה בעצם מפעיל את הסקרנות אצלנו?

לפי אחד ההסברים המוקדמים של הגישה הפונקציונאלית, שנוסחו לראשונה ע"י ויליאם ג'יימס, הסקרנות היא רגש שמאוד קרוב לפחד ונובע מאותם גירויים. ג'יימס האמין שהסקרנות התפתחה כדי לעודד אורגניזם לחקור את סביבותיהם. ואילו הפחד התפתח, בחלקו, כדי להקטין את הסיכונים הכרוכים בחקירות מעין אלו.

מחקרים רבים בתחום החינוך עוסקים בנושאים הקשורים לסקרנות ודנים בפרדוקס הסקרנות - מדוע אנשים חשים משיכה עזה כל-כך למידע, שעל פי הגדרתו אינו מקנה להם שום תועלת קיומית.
אריסטו טען שאנשים לומדים מדעים ממניעים פנימיים ולא למטרה תועלתנית כלשהי. קיקרו תיאר את הסקרנות כאהבה טבועה מלידה ללימוד ולידיעה ללא כל פיתוי של רווח. קנט תיאר אותה כתיאבון לדעת. פבלוב כינה את הסקרנות כהתנהגות חוקרת (מחקר תגובות המותנות ע"י כלבים). ויש עוד רבים וטובים ....
הנטייה הכללית מצביעה על ההגדרה של השתוקקויות לשינויים וחידושים כסקרנות.

מציינים מספר משתנים העשויים לעורר ולגרות את הסקרנות: חידוש, מורכבות והפתעה.
מדובר רבות על פער המידע אותו ניתן להגדיר על פי שני ערכים כמותיים - מה שאנחנו יודעים, ומה שאנחנו רוצים לדעת.
בהתאם לגישה הזו שרמת הסקרנות המתעוררת אצל כל אחד מאיתנו תלויה באופן אישי ברמת הידע והרצון לדעת.
בשעמום, אם כן, יש תועלת. כמו ברעב, צמא ופחד. ללא הצורך להימלט מאחיזתו המשמימה היה המניע לחקור חלש בהרבה, היה פוחת הדחף למחקר מדעים והיו פחות תגליות גדולות.
מילוי הזמן באמצעים המודרניים של הסחת דעת משנה את נתיב הסקרנות והחקירה לנתיב של מילוי הזמן, שעקרו "בריחה מיצירתיות ומאמץ" אפילו אם גורם ריגוש ועניין.

ובאמת ככל שלומדים יותר מבינים כמה יש עוד לדעת ולגלות לא יודעים ואז מעניין עוד יותר ונוצר אתגר, נבנית מוטיבציה ורוצים לדעת עוד ....

לילדים יש דמיון משגע שעוזר להם להפעיל את מנגנון הפליאה, הסקרנות והחקרנות. לנו המבוגרים כבר יש ביקורתיות ושיטתיות ואילו הילד מאלתר. הילד נפעם, המבוגר אדיש ("עוד פעם נוף שכבר ראינו?")
אני באופן אישי מעולם לא מצאתי את הנוחות בלמידה שבשינון - למידה של נתונים ומידע. תמיד חיפשתי ליצור סיפור או עניין מהמידע שקיבלתי. ולבטח ליצור את ההקשרים שיאפשרו לי לזכור את הנלמד לשימושי מאוחר יותר.
בשנות התיכון הראשונות שלי התברכתי במורה להיסטוריה שלימדה בדרך מיוחדת. היא היתה "מרשעת גדולה" אבל למזלי לא התבקשנו ללמוד בעל-פה תאריכים ושמות. היא סיפרה לנו את סיפורי ההיסטוריה. היא דאגה לגרום לעניין וסקרנות לגבי מה ואיך קרה? מה הוביל למה ועוד. ממנה למדתי שאני יכולה להתגבר על מגבלת זכרון הנתונים שלי - התבוננות וחקירה של עוד ועוד היבטים של אותו תוכן. איך זה נראה? מה זה אומר? וכן הלאה .... הנתונים הנוספים מאפשרים לי לייצר תמונה בראש, סיפור או תסריט שאותם יכולתי לזכור ואיתם יכולתי להמשיך הלאה.
ז'אן פיאז'ה אבי התיאוריה הקוגניטיבית סבור כי הילד נולד עם תאווה ותשוקה ללמידה ומרגע לידתו הוא חוקר באופן אינטואיטיבי את העולם בניסיון להפיק חוקים וכללים.
כולנו זוכרים את המורה אשר לימד בדרך "אחרת" בעזרת הסקרנות וכך הציג בפנינו דברים חדשים ומשמעותיים. תלמיד סקרן שואל שאלות, מגיב לגירויים החדשים, כך ימשיך את הלמידה בבית.

"כל אומנות ההוראה אינה אלא אומנות לעורר את הסקרנות של מחשבות צעירות, מתוך מטרה להשביען לאחר מכן" (אנטול פרנס)

"אפשר ללמד סטודנט שיעור ביום
אבל אם תלמד אותו ללמוד על-ידי יצירת סקרנות,
יהיה ביכולתו להמשיך וללמוד לאורך כל חייו" (קליי בדפורד)

מה בין הקניית ידע (בבתי הספר) ובין גירוי הסקרנות והיכולת ללמוד ולחקור בכדי לספק אותה באופן עצמאי ואינדיבידואלי?
מה בין סקרנות והטלת ספק?

עד כאן, הרהרתי על סקרנות אינטלקטואלית, זאת שמביאה את הרצון ללמוד ידע חדש, להשכיל, למצוא פתרונות לבעיות או חוסר מידע.
סקרנות שמעניינת אותי במיוחד היא הסקרנות העצמית, זאת שמביאה אותנו לרצות ולהבין את בני האדם, את התחושות, הרגשות, מנגנוני הפעולה ובעיקר את עצמנו.

עבורי הסקרנות הזו מרגישה כמו משהו שיושב בקו ישר בין הבטן וההתרגשות, בין ההפתעה והחיפוש. לפעמים אני אפילו יכולה ממש לראות את הדרך שהמוח שלי עושה בין ההפתעה וההתרגשות שבגילוי, קלילים ומרפרפים כמו כנפי פרפר והדרך ממשיכה ומגיעה אל החיפוש והדפדוף שיוצרים כבדות ומופנים ליותר מעשיות, אלו יושבים עמוק בבטן.
המעשיות הזו מביאה יחד איתה את כנפי הפרפר של הגילוי, זה שמרחף ממקום למקום, בודק, מתבונן, שואל ומופתע. מתפעל ובוחן לאן הלאה.
הבסיס שבבטן לפעמים גם הוא בודק - מה אפשר לעשות עם זה?, מעשי יותר. מוחשי. יש לו עבודה.
כנפי הפרפר מרגישות את החופש ואת אינסוף הפוטנציאל שגלום בריחוף הזה ובהתבוננות מתחת למסלול הריחוף.
הפרטים הקטנים שנגלים לעין יש בהם כדי תחילתו של חוט או בעצם תחילתם של המוני חוטים.
הליכה אחרי קצה חוט מסויים, או אולי משיכה שלו, נבחר לפי ההרגשה - מעניין או לא? מושך או לא? רלבנטי או לא עכשיו?
את עניין הרלבנטיות לפעמים אפשר לקבוע רק בדיעבד - אחרי שהתחלתי לשאול שאלות.
והנה בעצם המפתח להכל - לשאול שאלות. הרי איך נדע אם לא נשאל? כשנשאל שאלות, ניצור מרחב שמאפשר לידע חדש להגיע אליו, להשתכן בו.
לרוב חושבים שבכדי לשאול צריך מישהו נוסף. לפעמים, ואפילו די הרבה פעמים, השאלות הנשאלות הן כלפי עצמינו. ואז עבורי הסקרנות היא גדולה. יש מעין הרגשה שאנחנו יודעים מראש את התשובות או ממש לא יודעים אותן.
ואני מקשה ושואלת - האם זה נכון? האם תמיד?
לא קרה לכם פעם שהפתעתם את עצמכם כשעניתם משהו על שאלה שנשאלתם? האם אפשרי שנפתיע את עצמנו ונגלה משהו חדש בתשובות שלנו לעצמנו?
מבחינתי התשובה היא וודאית כן. הרי זו היא התפתחות אישית.
כן, סקרנות הובילה ומובילה את עולם הדעת והמחקר לגילויים חדשים שעוזרים לנו בתחומים שונים של טכנולוגיה, מדע, רפואה וגם תרבות, אומנות ואחרים.
מבחינתי, הסקרנות לגלות עוד ועוד ממה שקורה בתוכי - בגוף ובנפש היא אחת מסוגי הסקרנות המתגמלות ביותר.
נכון, לעיתים פוגשים חלקים פחות נעימים. כאלה שצורמים את האוזן ומקפלים את הבטן או אפילו כאלה שגורמים לי למבוכה עם עצמי (גם כשאף אחד אחר לא יודע ורואה)
אבל בעיקר - אני פוגשת את עצמי. בצורה שלעולם לא מסתיימת מפני שמאחורי כל דבר מסקרן שבחנתי, התבוננתי וגיליתי מסתתרים עוד אינסוף חלקים, וריאציות ואפשרויות. כמו פרח שנפתח אל האינסוף, כזה שמצולם בצילום מהיר. ככה הסקרנות הלא-יודעת מאפשרת לנו להיפתח ולגלות עוד ועוד עלי כותרת בפרח של עצמנו.

"אשרי האדם החוקר ומוצא את סיבות הדברים" (ורגיליוס)

יש כאלה שנולדו סקרנים וגדלו והתעצמו וסקרנותם פרצה דרך חדשה. אולי כי לא ידעו גבולות ולא שקטו ולא הרפו וידעו לשאול את השאלות הנכונות, היו אמיצים דיים להישאר ב"חוסר הידיעה" ותבעו כמה שיותר תשובות?
יש גם סקרנים קטנים שמאד רצו לגדול... מדי פעם פתחו חלון, לפעמים דלת ולעתים נדירות גם שברו קיר כדי לצאת לנשום אויר כי הם זקוקים לחמצן רב כדי לגדול. ולעתים נעצרה סקרנותם מכל מיני סיבות...
וכמובן שיש גם את אלה שאינם סקרנים כלל והם מרוצים ושמחים בחלקם... ולכולנו יש מקום בים הגדול...

ולסיום, אמר איינשטיין "אין לי כשרונות מיוחדים. אני רק סקרן נלהב". אם כך הוא הדבר, והכל כרוך בלשאול שאלות - כל אחד יכול!

שתהיה לכולנו שנה של שאלות וסקרנות
שנה של הנאה מכל גילוי
שנה טובה

חזרה לראש העמוד