אז מה זה בעצם חיפוש?
במילון כתוב ... חיפוש - חקירה, בדיקה, בחינה, ביקוש, בילוש, סריקה, סקירה, גישוש; התחפשות, הסוואה, שימוש באבזרי תחפושת, שימוש במסכה.

האם החיפוש הוא פעולה אקטיבית או הלך רוח? או שניהם?
לפעמים אנחנו מחפשים משהו מוגדר, ספציפי. משהו שידוע לנו בדיוק איך הוא נראה ומה תפקידו. משהו שאנחנו זקוקים לו או שהלך לאיבוד - מפתחות האוטו או המשקפיים, ספר שפעם קראנו ובמקרים קריטיים יותר - אדם שהלך לאיבוד במרחבי הגלובוס.
במקרה הזה, חשוב מאוד הפתרון, חשובה המציאה המדויקת וגם חשובה העשייה לקראת המציאה.
אפשר כאן להזכיר ביטוי בעברית שמדבר על "חיפוש בנרות" - הכוונה לחיפוש בו מושקעים מלוא המשאבים. חיפוש מדוקדק, חיפוש שמוצא גם את הפירורים הקטנים ביותר בחורים ובסדקים, ובהשאלה - חיפוש שמוצא גם את המחשבות הנסתרות ביותר בליבו של האדם.

לפעמים אנחנו יוצאים לחפש משהו יותר כללי או אולי אפילו ערטילאי - מחפשים עבודה, כיוון, ייעוד, בן זוג.
כאן לפעמים נטעה ונחשוב שיש בידינו הגדרה מדויקת וברורה.
במקרים כאלה מתגייסים כוחות אחרים שמעבר לפעולת החיפוש עצמה.

בשני סוגי החיפוש הללו, ואני מאמינה שבכל מקרה של חיפוש המוטיבציה היא יציאה ממצב של חוסר. איבדנו משהו, אנחנו רוצים משהו נוסף ומטרת החיפוש - ספציפי או כללי - היא מילוי או השלמת החסר.

ישנה תופעה ידועה שנקראת סרנדיפיות (באנגלית serendipity). זאת תגלית ממוזלת שנעשית שלא בכוונה כאשר אדם מחפש דבר אחר. דוגמאות מפורסמות לסרנדיפיות הן גילוי אמריקה בידי כריסטופר קולומבוס.
וולפול (סופר ומדינאי אנגלי של המאה ה-18) הגדיר סרנדיפיות כ'תושייה בעקבות תאונה' (accidental sagacity). לא מספיקה הטעות עצמה אלא החוכמה להבין את משמעותה. כך לדוגמה כריסטופר קולומבוס אמנם גילה את יבשת אמריקה אך לא עמד על היותה יבשת חדשה, ואלפי תפוחים נפלו מעצים במהלך המאות שלפני ניוטון, אך רק הוא הצליח לקשר אותם לתיאוריה פיזיקאלית. ניתן לסכם זאת בציטוט של המדען לואי פסטר שאמר "במדעי התצפית המזל מעדיף את האדם המוכן".

גם אפלטון טען "אמת מסוימת מתגלית לאדם לפתע, אך לאחר חיפוש ממושך"
ההכרה האינטואיטיבית לא תבוא לאדם אשר לא עסק בעניין מסוים זמן ממושך, לא חשב עליו, לא בדק אותו, לא חקר עלי. לעיתים קרובות אפשר למצוא דברים בשבילים מוכרים או חדשים, הכל תלוי ביכולת ההתבוננות של ההולך.

אפילו בהיסטוריה היהודית אנחנו מכירים מקרה שכזה - הלך לחפש אתונות ומצא את המלוכה - בשמואל א' פרק ט' מסופר על שאול בן קיש שיצא לחפש את האתונות האובדות של אביו, ובעצת נערו שנלווה אליו בחיפושים, הגיע אל שמואל הנביא כדי לבקש את עזרתו באיתור האתונות. וכך, בבלי דעת, הגיע שאול בסופו של דבר אל המלוכה: ה' הודיע לשמואל מבעוד יום על הגעתו הצפויה של שאול, וציווה עליו למשוח אותו למלך על ישראל. אמרה זו קיבלה בלשון ימינו משמעות מושאלת: מי שמחפש את האתונות ומוצא את המלוכה הוא מי שעוסק בעניינים פעוטים, בזוטות ומגיע במפתיע לגדולה.

אז מה? או שעובדים קשה ומוצאים או שזה בא במקרה?
אני מאמינה שיש גם אפשרות נוספת... אולי המציאה במקרה אינה באמת מקרה ....

ושוב אני פונה לשפה שתעזור לי בהבחנה.
הפעם השפה העברית קצת יותר מסתורית ואני נעזרת באנגלית ...
בעברית המילה "מחפש" מציינת שני דברים שונים - את האדם שעושה את פעולות החיפוש מצד אחד (הפועל) ואת האדם שנמצא בהוויה של חיפוש (התואר).
ובאנגלית את הפעולה to search ואת התואר a Searcher

איך כל זה קשור?
אני מאמינה שהפטנט בחיפוש הוא אפשרויות של זיהוי ויצירה.
זיהוי הזדמנויות ויצירה של מה שאנחנו מחפשים.

"האנשים המצליחים בעולם הזה הם מי שקמים ומחפשים את הנסיבות הרצויות להם, ואם הם אינם מוצאים אותן, הם יוצרים אותן" (ג'ורג' ברנרד שו)

כשאנחנו מביאים עצמנו להוויה או הלך רוח של חיפוש, לאו דווקא על-ידי פעולות של חיפוש, אנחנו בעצם מניעים תהליך. וכמו בכל תהליך טוב אנחנו יודעים את נקודת המוצא וכדאי שלא תהיה לנו הגדרה מדויקת מה תהיה נקודת הסיום ואם כזו תתקיים בכלל.
ושוב לסיפור מאוד מאוד אישי שלי ...
כבר חלקתי איתכם את הזוגיות המופלאה שלי, זאת שהגיעה אחרי שנים רבות של חיפוש (אקטיבי יותר ופחות). נקודת הזינוק של הווית החיפוש היתה פעולה - שלחתי מייל למספר חברים והבעתי את רצוני לחיות בשותפות זוגית. ביקשתי במפורש שלא תתקיים פעולה של חיפוש, אלא פשוט כל מי שמוכר. ביקשתי לסמוך עלי ועליו שנמצא את הנכון לנו. וכך מבלי שחיפשתי מצאתי. ואיזו מציאה!
להגיד שידעתי לאן הדרך מובילה לא תהיה אמת, לספר לכם שהיה פשוט ומיידי - גם זו לא אמת.
מה שברור שהיה מעניין. לצאת למסע בעיניים פקוחות לרווחה ולאפשר לדברים למצוא אותי.
אני מניחה שזהו סודה של הווית החיפוש - עיניים פקוחות לרווחה ומתן אפשרות ל"דברים" למצוא אותי. הרי את הצהרת החיפוש כבר הצהרתי ואת הלך הרוח כבר כוונתי ועכשיו כל שנותר הוא לזהות את ההזדמנויות שנקרות בדרך.
בימים אחרים (לפני כמה שנים) יש סיכוי גדול, ואולי אפילו וודאי, שאת ההזדמנות המופלאה שנקרתה בדרכי לא הייתי אפילו רואה ובטח שלא מזהה, מנסה ובודקת.
בימים אחרים הצהרתי על חיפוש, עשיתי פעולות של חיפוש אבל את הלך הרוח של חיפוש לא לקחתי על עצמי.
זאת בעצם לקיחת אחריות לדרך, לקיחת אחריות על המציאה יותר מאשר על פעולות החיפוש.

האם זה אומר שיש מקום לפאסיביות?
במידה מסוימת כן. ומצד שני, זוהי פסיביות פעילה. כזו שפוקחת עיניים, כזו שמקשיבה לדרך, כזו שמאפשרת.
זאת עבודה והשקעת אנרגיה מסוג אחר. חשוב להוסיף גם את היבט הסבלנות. כשאנחנו נמצאים בפעולה יש הרגשה של עשייה והתקדמות, יש הרגשה שאנחנו מביאים את התוצאה. בקבלה על עצמנו של הלך רוח מחפש חשוב שניקח על עצמנו גם מידה לא מבוטלת של סבלנות. הרי אנחנו הם אלה שרוצים לאפשר לדברים למצוא אותנו, לפעמים זהו מסע למרחקים ארוכים. לרוב זהו מסע שדורש סבלנות. אותה סבלנות שתאפשר לנו לראות ולזהות את הנקרה בדרכינו.

רוב המציאות אינן תוצאה של חיפוש. יש הפרדה גדולה בין מצב של חיפוש למצב של מציאה.
חיפוש כשלעצמו מצר את העולם - יש לחיפוש מטרה מסוימת מאוד.
ככל שהחיפוש כרוך בתשוקה - הסיכוי למציאה יקטן.
אחד ה"מכשירים" שמאפשרים לי להישאר במצב הרוח הזה ובהוויה שכזו היא המדיטציה. במדיטציה חשוב פשוט לראות את מה שיש - לא למצוא משהו וגם לא לחפש משהו. כשמאמצים את הדרך הזו אל תוך החיים ולא רק בזמן התרגול אפשר להישאר במצב ה"פסיבי" הזה בשמחה, בסקרנות ובסבלנות.

אני מבקשת לבדוק היבט נוסף ולא כל-כך אחר של הנושא - האם אנחנו מחפשים מתוך הדברים המצויים או מתוך הדברים הרצויים ..?
הארכיאולוג מחפש את הדברים המצויים. הוא בודק את שרידיו של יישוב או חלקיו של כד בכדי לאפשר להיסטוריון לבאר ולפרש את מה שכבר קרה.
אנחנו כבני אדם כשאנחנו מחפשים דרך, כיוון, אהבה, אתגר - יש אפשרות לחפש מתוך המצאי הקיים והמוכר. קיימת אפשרות מעניינת עוד יותר, ומאתגרת יותר, לחפש את הרצוי ...

"אני לא מחפש - אני מוצא. חיפוש מבוסס על הקיים. הרצון למצוא מבוסס על משהו ידוע, בתוך כל הלא-ידוע.
למצוא - זה לגמרי חדש! גם החדש נמצא בתנועה. כל הנתיבים פתוחים וכל שיימצא הוא לא-ידוע.
זהו משהו נועז, הרפתקה מקודשת. אי-הודאות בלקיחת סיכון שכזה יכולה להיות נחלתו של מי שמרגיש בטוח בתוך אי-יציבות. מי שמסכים להיות מובל למצב ללא מוביל. מי שבחשיכה מרשה להיות מובל על-ידי כוכב בלתי-נראה. מי שמסכים ללכת אחרי מטרתו ולא להיות מוגבל על-ידי טבע האדם שרוצה לקבוע את מטרתו" (פיקאסו)

החיפוש מתוך הקיים הוא בעצם כמו חיפוש של מפתחות או משקפיים שאבדו - אנחנו יודעים מה אנחנו מחפשים, רוצים מאוד למצוא והתוצאה הטובה ביותר היא מציאה מדויקת.
החיפוש אחר הרצוי הוא הרפתקה, כזאת שמאפשרת לדברים להימצא וגם מאפשרת לדברים או נתיבים חדשים למצוא אותנו.
היום כולנו יודעים שכשמחפשים משהו כדאי לפנות לגוגל - שם יש מנוע חיפוש גדול שעובד עבור כולנו.
האם גם אנחנו יכולים להיות מנוע החיפוש של עצמנו?
להכריז על חיפוש, לתת כמה סימני דרך (מילות מפתח), לאפשר לעולם לחזור אלינו עם כל האפשרויות הרלבנטיות, לברר ולבדוק את אלה שמצאנו ומתוכם ... להמשיך ולגלוש ולשוטט אל תוך מרחב הלא-ידוע שתוצאות אלה (רלבנטיות יותר ופחות) מזמנות לנו.
אולי בשיטוט הזה יתגלו בפנינו עולמות חדשים, כאלה שמעניינים אותנו יותר, כאלה שישנו עבורנו את מילות החיפוש הראשוניות ...

כותרת של בלוג באינטרנט: "דווקא כשנדמה שהשגנו את כל מה שצריך, דווקא אז החיפוש הרבה יותר מורכב.
מחפש את התשובות לכל השאלות שעוד לא שאלתי."

אומרים שהחיים הם דרך שהולכים בה. אז מתי יודעים שמגיעים למקום הנכון?
החיפוש מאפשר לנו להתבונן שוב לתוך עצמנו ולראות את החיים שלנו כאן ועכשיו מזווית קצת אחרת, בכל פעם חדשה.

כמה שאלות אל הדרך ...
מה בין חיפוש וחופש? האם הם קשורים? אולי מאפשרים זה את זה? תורמים זה לזה?

ואסיים בדבריו של איש חכם וחייכן - הדאלאי למה:

"אני מאמין כי התכלית של חיינו היא חיפוש האושר. זה ברור. אין זה משנה אם אדם דתי או לא, אם הוא מאמין בדת זו או אחרת, כולנו מחפשים משהו טוב בחיים. לכן אני חושב שהמגמה של חיינו היא להתקדם לקראת האושר"

חזרה לראש העמוד