והפעם אתגר גדול עבורי ... כשהחלטתי לכתוב על "התמדה" הרגשתי בטוחה ויציבה ביכולת ההתמדה שלי, ואז פגשתי בצומת דרכים, צומת דרכים משלי - כזאת שתובעת ממני התבוננות עלי ועל העיסוק והפרנסה שלי. בצומת עמדו הרצון והחזון יחד עם הפקפוק וסימני השאלה, העובדות בשטח יחד עם הצרכים המיידיים. שאלתי את עצמי האם לא כדאי שהפעם אשנה את הנושא. התשובה הברורה והמיידית היתה "מה פתאום?" הרי אני כותבת על נושאים שפוגשים ומלווים אותי בחיי. זוהי הזדמנות פז לכתוב מתוך מפגש חזיתי עם האמת. אז ... הנה קצת פנים ושאלות על התמדה .... כאלה שחשוב שגם אני אחזור ואקרא שוב ושוב ...

התבוננות בטבע יכולה לתת נקודת מבט מעניינת והסברים לדרכי התנהגות חשובות. שוב אני חוזרת אל המים. הכוח האדיר הזה שמלמד אותי כל פעם מחדש דברים יפים ומיוחדים ....

"טיפת מים תנקב חור בסלע, לא בבת אחת, אלא בטפטוף מתמיד!" (לוקרציוס)

המים באטיות ובהתמדה שוחקים את האבנים. תהליך זה דורש התמדה, עקביות, כוח רצון, וכוונה מלאה שבלב. על ידי מאמץ מתאים והתמדה ניתן להתגבר על קשיים ולהשיג הרבה.

זאת דוגמא מקסימה אבל בתקופה בנו אנו חיים, קצב הדברים מהיר מאוד ורובנו רוצים לראות ולחוות בעיקר את התגשמות הרצונות שלנו. בתקופה שבה אפשר לקנות כמעט הכל - מישהו אחר כבר עשה והכין, תקופה שבה יש שפע של אפשרויות מהירות - האם התמדה היא משהו מעשי? משהו שאפשר לשאוף אליו?

מהי אותה התמדה? איך היא מתאימה לקצב החיים המהיר של היום?

בחודש שעבר כתבתי על סבלנות - זאת שמדברת על קבלת הדברים כמו שהם, על היכולת לאפשר לדברים להתרחש בדרך ובזמן שמתאים ונכון. על האפשרות לתת לדעת לשבת ולהמתין המתנה אקטיבית לדברים שיבשילו.
גם בענייני התמסרות הרהרתי - כשבוחרים להתמסר לתהליך ולתת לו לעשות את מסלולו.
יחד עם מרכיבים נוספים סבלנות והתמסרות הם בעיני תבלינים חשובים בכדי לפתח התמדה.

אי-סובלנות ובורות הן סימן לאובססיביות והן תוצאה של התמדה קיצונית ללא תשומת לב.

הסימנית באותיות קאנג'י (יפניות) עבור המונח "התמדה" נקראת "נין".
זהו שילוב של שתי סימניות - בחלק העליון סימנית המסמלת חרב, בחלק התחתון סימנית המסמלת לב.
סימנית דומה מתארת גם התמדה וגם סבלנות וסיבולת. זהו סימנו של לוחם הנינג'ה - חשוב שיהיו לו חרב וגם לב ויכולת ההתמדה, הסבלנות והסיבולת בכדי שיהיה לוחם נינג'ה מוצלח.

בכדי שדברים יתרחשו כדאי וחשוב להגדיר מהם, להאמין, לתכנן ולפעול. אומרים שלא מספיק לתכנן, חיוני להתמיד. לא מספיק לנסות פעם אחת; חשוב לנסות שוב ושוב.
שחקן ספורט מקצועני יודע שלא כל משחק יכול להיות מהנה ומוצלח. לעתים הטורניר יסתיים עבורו בשלבים המוקדמים. אבל, כשממשיכים ומתמידים במשחק, יהיו ימים של הצלחות קטנות ולעתים תבוא גם ההצלחה הגדולה'.
גם במשחק החיים ישנם ימים, שבועות ואפילו שנים של הרגשה פחות טובה, עייפות מהמאמץ וחוסר הצלחה. במהלך תקופות אלו, חשוב לשים עין על הכדור, לעשות את המיטב ולהישאר במשחק.
ההצלחה איננה תמיד נחלת המוכשרים. עבודה קשה, תכנון קפדני, נחישות והתמדה - אלו המאפיינים שחשוב להוסיף לתערובת.
אז למה זה כל כך קשה?

בפיזיקה, עקרון ההתמדה (או האינרציה), קובע כי כל גוף נוטה להישאר במצב בו הוא נמצא: אם במנוחה - ישאף להישאר במקומו, ואם בתנועה - ישאף לשמור על מהירותו (גודלה וכיוונה). במילים אחרות, כאשר על גוף לא פועל כח, מהירותו לא תשתנה. אין צורך בהשפעה חיצונית כדי להמשיך ולקיים את התנועה - התנועה מתקיימת מטבעה. כדי להפסיקה יש צורך לפעול מבחוץ.
מצב זה, בו מהירות הגוף לא משתנה, מכונה התמדה. את העקרון ניסח לראשונה גליליאו גליליי ובהמשך הפך עקרון ההתמדה לראשון בשלושת חוקי התנועה של ניוטון.
במציאות היומיומית גופים אינם משמרים את תנועתם מפני שקשה מאוד להימנע מהשפעות חיצוניות. החיכוך הוא מן הגורמים הרוֹוחים המשפיעים על תנועת הגוף גם כאשר איננו מעוניינים בכך. אף על פי כן אפשר להבחין בהתמדה, אם נתבונן במציאות בעיניים בוחנות.
לדוגמה: גופים ממשיכים לנוע על מסילות אופקיות גם לאחר שחדל לפעול עליהם כל כוח מניע והם מרחיקים לכת יותר ככל שהחיכוך קטן יותר.
החיכוך הוא זה המאט אותנו עד לעצירה ומסתיר את יכולת האינרציה, ההתמדה.
במה אנחנו מתחככים שגורם לנו לא להתמיד?

לפעמים מה שמונע מאיתנו להתמיד הוא השעמום, כביכול. עשייה של אותו דבר שוב ושוב.
האם זה באמת תמיד? האם זה באמת אותו הדבר?
האם אפשר לבצע דבר דומה ויחד עם זאת בכל פעם קצת אחרת - אם בפעולה עצמה, במחשבה או בהלך הרוח?

התמדה מרגישה לפעמים כמו מעגל - מסלול שהולך וחוזר על מסלולו פעם ועוד פעם ועוד פעם.
אולי כדאי לראות התמדה כמו ספירלה? מסלול עגול שנראה כמו חוזר על מסלולו אך כל פעם בגובה אחר, מזווית אחרת, אחרי ניסיון והתאמה, בפאזה שונה.

מצאתי שאני יכולה לזהות הבדלים בשיח הפנימי שמתקיים בתוכי בשלבים השונים של התמדה. בהתחלה שיח פנימי שאופיו תירוצים והסברים - למה לא היום, איך זה בלתי אפשרי או לא הגיוני, רק היום אוותר ומחר אמשיך וכן הלאה. בשלב הזה העצלנות נלחמת ביכולת ההתמדה.
בשלב מסוים שוכך השיח הפנימי הזה ואז נוצרת התמדה.
בהתמדה חיובית מתקיים אז שיח פנימי מסוג חדש - האם זה עדיין משרת אותי? האם המטרה לשמה אני עושה את זה עדיין חשובה לי? איך עוד אני יכולה לעשות את זה? סוג כזה של שיח פנימי מצביע על התמדה שמשתדלת לא להפוך לעקשנות.

לעיתים התמדה יכולה להתבטא בהתבוננות ותשומת לב מתמדת, לאו דווקא בעשייה.
התמדה אינה בהכרח עשייה של אותו דבר במדויק אלא עשייה מתמדת באותו כיוון. אופן העשייה משתנה.

אמונה ומוטיבציה הן הדלק המאפשר התחלתה של תנועה ושמירה על אינרציה. כשהן גדולות וברורות הן מתגברות גם על החיכוכים שיופיעו בדרך ויאיימו על המשכיות התנועה. הבנה ברורה מה חשוב לי, כמה זה חשוב לי ובעיקר למה זה חשוב לי או לשם מה.

"קל יותר למות למען הרעיון, קשה יותר לחיות למענו - יום יום ושנה שנה." (יאנוש קורצ'ק)

התמדה יכולה בקלות לגלוש לעבר השני ולהפוך לעקשנות או אובססיביות.
כששואפים למטרה מסוימת, או הגשמת חזון ... כשאלה מושגים - המשימה מוכתרת בהצלחה ומתקיימת הרגשת ניצחון ורווחה.
מה קורה כשהדרך מתארכת? כשמתברר שהגישה שנקטנו אינה מתאימה או שאולי אין בידינו היכולת להגיע אל אותו יעד?
מה קורה אז? מתי לומדים להרפות?
אותה יכולת להרפות ולבדוק את המציאות חיונית ביותר כדי לא ליפול למלחמות אבודות שבדרך כלל גובות מחירים אישיים גבוהים.
לרובנו הרגלים ודפוסי התנהגות. כולנו רוצים מאוד להצליח. לפעמים יש נטייה פשוט להפסיק להתבונן במציאות ופשוט להתמסר לאותו מנגנון אוטומטי שחוזר על עצמו שוב ושוב, ולמעשה מתבטא באובססיה ובחוסר יכולת להרפות. כשנתפסים לאותו מנגנון, קשה מאוד להבחין שזאת כבר לא התמדה, אלא, נגיחה מתמדת של הראש בקיר, אין התקדמות לעבר המטרה אלא התרחקות ממנה. למעשה, לרגעים או אפילו שנים, מאבדים כביכול את יכולת השיפוט שלנו, והופכים עקשנים!

"ההבדל בין התמדה ועקשנות הוא -
האחת באה מלרצות מאוד (strong will) והשניה מלרצות שלא (strong won't)" (הנרי וורד ביצ'ר)

אובססיביות היא למעשה סוג של עיוורון ובחירה מוטעית של מהלכים והחלטות. שם, לעולם אינה מתקיימת הצלחה!
בכל מסע או דרך יש תמיד צורך לעצור מדי פעם ולשקול אם אכן נמצאים בכוון הנכון. הרי טעויות הן אנושיות וכולנו חוטאים בהן לעיתים, כך שבכל פעם שהדרך מתעקלת או מערימה קשיים חשוב לעצור לרגע ולשקול שוב את הצעדים הבאים. לפעמים שיקול פרקטי ולוגי; ואצלי בעיקר בדיקה עם תחושות הגוף והנפש - משמעות מורגשת (felt-sense) - שמספרות לי האם אני בורחת או מתעקשת.
אין בכך משום הססנות, אלא שיקול דעת שבעזרתו בוחרים את השביל הנכון ביותר בו כדאי לצעוד כדי להמשיך במסע. אותה התבוננות מחודשת, באה רק עם היכולת להרפות!
התמדה היא חיונית, אך אינה פותרת אותנו מהצורך לחשוב. לחשוב בבהירות תוך כדי התחשבות במציאות סביבנו. ואם חלילה נתפסנו לאותו מעגל של עקשנות, כדאי לעצור, להתבונן, להרפות ולשקול שוב את המשך הדרך. זהו לא כשלון, אלא להפך, זהו המתכון הבדוק להצלחה!!

התמדה ערה אינה יכולה להפוך לאובססיביות או "ראש בקיר".
זה אותו קו עדין ודק שכדאי וחשוב למצוא בכדי לדעת מתי להרפות ומתי חשוב להמשיך.
בעולם הבודהיסטי מדברים על "דרך האמצע" שמאפשרים שלווה ורווחה. אחד המרכיבים בה הוא ה'מאמץ הנכון'. האיזון בין מוטיבציה וסבלנות. מאמץ רווי בשמחה ובחדווה.

התמדה היא בעצם תרגול ואימון אינסופיים. התמדה היא נחישות ואמונה. העוסקים בספורט אומרים שהמפתח להצלחה תלוי בשלושה גורמים: אימון, אימון, אימון. ובחיים הדבר די דומה והנוסחה היא התמדה, התמדה, התמדה. אם רוצים להצליח צריך להשקיע ולהמשיך להשקיע מאמץ וחשיבה. התמדה היא למידה מתמדת - בקיאות, ניסיון ומומחיות.

דארווין ראה בהתמדה אחת מ-4 תכונות בסיסיות של מערכת חיה (יחד עם ייחודיות, התאקלמות, ומורשת).
התמדה מבחינתו היא הידיעה שמספר היצירות שניצור יהיה גדול בהרבה ממספר היצירות שיבשילו לבגרות.

"...מי שפתחו את הרגל ההתמדה זוכים במעין ביטוח מפני כישלון. לא חשוב כמה פעמים יובסו, בסופו של דבר הם נמצאים בראש הסולם. לפעמים נדמה שיש מורה-דרך נסתר שתפקידו לבחון בני אדם בכל מיני התנסויות מרפות-ידיים. מי שקם לאחר תבוסה וממשיך לנסות, מגיע. והעולם קורא: "הידד! ידעתי שתוכל לעשות זאת!"
המדריך הסודי אינו מניח לאיש ליהנות מהישג גדול בלי להעמידו במבחן ההתמדה. מי שאינו עומד במבחן הזה, פשוט אינו מקבל את התעודה.
...מה שאין אנו רואים, מה שהרוב אינו יודע על קיומו, זה הכוח השקט שאין לעמוד בפניו, שנחלץ לעזרתם של אלה הממשיכים להאבק לנוכח כישלון. אם אנו מדברים בכלל על הכוח הזה, אנו קוראים לו התמדה. דבר אחד שידוע לכולנו הוא, שמי שאין לו כושר התמדה, אינו משיג הצלחה הראויה לשמה בכל תחום שהוא...
...התמדה היא הלך רוח, על כן אפשר לפתח ולטפח אותו..." (נפוליון היל, "חשוב והתעשר")

גם אנחנו בעצמנו, בדרך כלל, מעריכים יותר את ההצלחות עליהן עמלנו קשה, התמדנו והתגברנו על קושי. את ההצלחות שמגיעות בקלות לרוב אנחנו לא "סופרים".

"איננו חותרים, רצים, מתאווים או משתוקקים למשהו מפני שאנחנו מעריכים שהוא טוב.
אלא להיפך: אנו מעריכים משהו כטוב מפני שאנו חותרים, רצים, מתאווים או משתוקקים אליו" (שפינוזה)

התמדה משמעה המשך הליכה עד הסוף. כאשר קיימת תכונת ההתמדה הפנימית אפשר להשיג את המטרות, להתגבר על כל מכשול ולשאת כל מצב. התמדה מובילה להצלחה. מתוך אותה עוצמה פנימית המלווה בהתמדה נובעות הפעולות שנעשה.

ומכאן למשחק האהוב עלי במיוחד - משחק במילים ואותיות.
בתוך המילה התמדה מצאתי את המילים 'מידה' וגם 'דת'.
בהתאם לכל הדברים שנאמרו עד עכשיו אפשר לראות שכשהתמדה נעשית במידה ומתוך מחשבה אפשר להגיע להצלחה.
כשהתמדה הופכת לדת - יכולות להופיע עקשנות ואובססיביות.
צעדים מדודים ומתמידים יכולים להביא אותי אל המטרה לפעמים מהר יותר מצעדים גדולים ומהירים.

מה הקשר בין 'התמדה' ו'התמודדות'?
האם גם אי-עשייה ותירוץ הם סוג מסוים של התמדה?

התמדה היא הסירוב לוותר.
התמדה היא כשמביטים לקושי בעיניים ואומרים "אני אוהב את הסיכויים שלי".
התמדה היא אי-הרצון לזוז הצידה. היא האמונה במטרה בלי הסחות דעת.
להתמיד מתוך הכרה ברצון ובתשוקה למשהו
להתמיד מתוך ראיית חשיבות הדבר עצמו עבורי
כדאי להתמיד מתוך ההוויה שלי ולא מתוך המחשבה שיש צורך לעשות.

"להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל; ואמות ואוסיף ללכת" ( אלתרמן, "בדרך הגדולה")

בחזרה לראש העמוד