מתאים, פשוט מתאים לי לחשוב על שאיפה, נתחיל מאי נחת קלה
"לשאוף משמעו, אם כן, להכניס פנימה אויר מתוך בחירה בחיים" , לא נוח לי עם המילה בחירה. לשאוף פיזית זה לא בשליטתי, לא בחרתי בזה. לשאוף רוחנית זו בהחלט בחירה (לרוב) למי שמודע
ועכשיו נעבור למה פגשתי בהרהור שלך:
לפני מספר חודשים התפטרתי מעבודתי לאחר הרבה מחשבות, שלא לשכוח שגם אחרי המון שנות עבודה, והקצבתי לעצמי זמן להרגיש איך לחיות, בלי שאיפות ארוכות טווח, מה שיעלה
תהליך די מטלטל, מעניין.
ועכשיו מתחילות לעלות לי מחשבות על לחזור לעבודה. ואני מנסה לבחון עם עצמי -
מניין באה השאיפה הזו?
מה הסיבות לה?
עוד לא הגעתי למגבלת הזמן, יש לי המון נושאים מסקרנים (שאיפות צנועות אחרות, שאני כבר נהנית מביצוען) הכל מאוזן לכאורה ... ובכל זאת מאיפה זה בא?
התחלתי לשבת במדיטציה על מהי השאיפה הזו, למה בדיוק בעבודה אני שואפת.
עכשיו שאני יותר רחוקה מהעבודה ומהלחץ היום יומי יש למחשבות הללו דקויות מענינות, בהירות מסויימת ,
אבל עלתה בי השאלה ואם אפגוש את הדברים שהיו הדירבון (המנוע) של העשייה שלי, ואולי "ירגע" לי ... האם אז לא אאבד את אותה המוטיבציה שבדיוק קבעה את איכות העשייה? לא יודעת
כלומר, האם אז אגיע ל"איזון" שבו לא תהיה לי שאיפה, ואז זה יהיה רק כורח? אבוי
נראה לי שמצב זה (של אין שאיפות) אנלוגי למצב הבא שעלול להתעורר אצל בעלי האמונה באל: נניח שהיינו יכולים להפריך את קיומו של האל, האם מצב זה מהווה שחרור נפלא או אובדן דרך?
משום מה נראה לי שהדרך של מחשבה על השאיפות, המניעים שלהן, אי הצמדות, וחוזר חלילה, מביאים ללחיות את מה שיש, לצמצום שאיפות, לכאורה לשחרור ?!?!
ואולי כך רק מתעדנות השאיפות, ולעד תחליף זו את רעותה.... והרי מוחינו מכור לדרמה שמאחורי השאיפה

עצמתי עיני כדי לראות,
נשמתי עצמי לדעת,
על הטוב והרע שבי.
עם יללות הכלבים - התכווצתי ונשמתי,
עם צלילי הפעמונים - התרווחתי ונשמתי,
עם רחש הרוח בברושים - שאפתי ונשמתי,
עם תחושת האנשים והדהוד הנשמות מסביבי -נשמתי.
האוכל להגיע לשוויון הנפש?

איפה נושא השאיפה פוגש אותי?
בעברי הרחוק הייתי שאפתנית = הישגית. רציתי להשיג תואר ועבודה שתביא לי כבוד וגם כסף. גם להיות במעמד של כוח ושליטה ולהטביע את חותמי על סביבותיי.
היום, כתוצאה מניסיון החיים הפכתי יותר צנועה וגם השאיפות שלי שינו את אופיין.
השאיפות הפכו יותר רוחניות ופחות חומריות (אם כי מידה של חומריות קיימת, ללא ספק). איזון, הרמוניה, קבלה, יצירתיות – אלו מילים שיותר מתלבשות לי על שאיפותיי.
מחפשת להביא לידי ביטוי את היצירתיות שבי, וליהנות יותר מהדברים הפשוטים.
בימים אלו במיוחד אני כן עסוקה בלחפש משמעויות, נושא שמעסיק רבים אחרים בייחוד בתקופת חיים מורכבת זו שמחד מאפשרת הרבה חופש בחירה ומאידך יוצרת בלבול רב דווקא בגלל החופש הזה.
מאד אהבתי את תיאור אורח חיי המארח הסיני שבביתו (שנראה מבחוץ צנוע ומבפנים לא כל כך) התארחנו: שילוב של החומרי והרוחני. בבוקר: קונפוציוניזם ובערב, דאואיזם (הגות תוך טיול מסביב לבריכת חבצלות המים המופלאה שלו).
ובאמת איזון והשלמה הן מילות המפתח.