בגיל 19 חודשים התרחש המפנה - הלן חלתה במחלה קשה שגרמה לה לאבד את ראייתה ושמיעתה.

מאותו רגע הפכו חיי המשפחה כולה לבלתי נסבלים. הלן הפכה לילדה תלותית, ללא יכולת לתקשר עם הוריה והסביבה. בעקבות מגבלותיה הגופניות, הלן הקטנה הפכה לילדה פראית, מתוסכלת ומבודדת מהעולם.

הוריה של הלן לא התייאשו ופנו לקבלת עצה לבית הספר המיוחד לעיוורים. מנהל בית הספר שלח לבית משפחת קלר סטודנטית צעירה, מוכשרת ובעלת תפיסת עולם מיוחדת. הסטודנטית היתה אן סאליבן, לימים נודעה אן כמורתה, ידידתה והאשה שלצידה של הלן קלר במשך 49 שנות עבודה משותפות.

אן הנהיגה משטר תקיף עם הלן הפראית בת ה-7. אן סאליבן לימדה את הלן "לשמוע" באמצעות איות אותיות על כף ידה. הלן גילתה בשמחה את עולמה העשיר של השפה ואת היכולת לתקשר עם הסביבה בדרכה הייחודית.

בגיל 14 ביקרה הלן בבית הספר המיוחד לחירשים כשאן סאליבן מתרגמת לה את הנלמד לסימני הידיים שפיתחו. הלן הפכה מילדה בעייתית לתלמידה מצטיינת - בשנת 1900 התקבלה לאוניברסיטה יוקרתית. למדה שפות, שחמט ואפילו רכיבת סוסים.

הלן הפכה לסופרת מוכשרת ומרצה מבוקשת והקדישה את כל חייה לקידומם של החלשים בחברה.

בזכות כוח הרצון האדיר שלה היא הצליחה להשיג את כל מטרותיה - למרות הקשיים הפיזיים שעמדו בדרכה.

היא היתה לאחד החירשים-עיוורים הראשונים שהצליחו לפרוץ את המגבלות הקשות של נכותם, לחיות חיים מלאים, מעורבים ותורמים לעצמה ולחברה.

הלן קלר הלכה לעולמה בגיל 88 ונקברה לצד מורתה ובת-לוויתה האהובה אן-סאליבן.

"ההצלחה והאושר שלך שוכנים בך. תחליט להישאר שמח ואז, אתה והשמחה שלך תהיו מארחים טובים שאף קושי לא יוכל להכריע" (הלן קלר)

שלושה ימים לראות - מאמר של הלן קלר שהתפרסם ב-1933